פסק-דין בתיק ב"ל 10996-11-12

1.         לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.8.12 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשעור 5% התאם לסעיף ליקוי 34 (ב) בין (1) ל- (2) לצמיתות.

רקע עובדתי

2.         המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות בגין פגיעה מיום  11.8.09 אשר הוכרה כתאונת עבודה.

3.         למערער נקבעו נכויות זמניות בשיעורים שונים עבור התקופה שמיום התאונה ועד ליום 20.12.11.

4.         בתום תקופת הנכויות הזמניות, התכנסה וועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער. הוועדה הרפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 18.12.11 קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 0% החל מיום 15.12.11.

5.         המערער הגיש ערר על החלטה זו לוועדה רפואית לעררים, אשר בישיבתה מיום 27.8.12 קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 5% בגין סעיף ליקוי 34 (ב) בין (1) ל- (2).

            על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

6.         לטענת המערער, קביעת ד"ר גאגין בדו"ח האבחון הנוירופסיכולוגי מיום 11.6.12 (אשר אומץ על ידי הוועדה) הינה מוטלת בספק שכן, ד"ר גאגין עצמו נוקט בלשון "ככל הנראה" ועל כן הוועדה לא יכולה לקבוע על סמך דו"ח זה כי מצבו של המערער הינו סופי וקבוע.

המערער מוסיף וטוען כי הקביעה שבדו"ח לוקה בסתירה פנימית היות ובפרק הסיכום קובע ד"ר גאגין מחד כי המדובר ב"תהליך של החלמה מתמשכת" ומאידך כי יש לראות במצבו כיום "סופי וקבוע".

בנוסף, טוען המערער כי הועדה לא נימקה את החלטתה לפיה היא מקבלת את ערעור התובע בחלקו.

7.         לטענת המשיב, מסיכום הדו"ח הנוירופסיכולוגי עולה כי ישנה הפרעה הסתגלותית עם תמונה דיכאונית חרדתית בצורה מתונה, דבר התואם את ההתרשמות הקלינית. לטענתו, משהמערער אינו מציג כל מסמך שיעיד כי מצבו אינו סופי או כי מגיעים לו אחוזי נכות גבוהים יותר, הרי שלא עולה טעות משפטית מהחלטת הוועדה.

המשיב מוסיף וטוען כי לפני הוועדה עמד ערר המערער שכלל טענות גם בנוגע לתחום האורטופדי, הנוירולוגי ואף אוזן גרון וכי הוועדה לא התייחסה לטענותיו אלה, אך המערער אינו טוען טענות אלה בערעורו.

דיון והכרעה

8.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.

9.         כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213 (1999).

10.        אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה הקביעות בדו"ח הנוירופסיכולגי אותו קיבלה הוועדה הינן מוטלות בספק לאור השימוש שעושה ד"ר גאגין במונח "ככל הנראה" וכי הדו"ח לוקה בסתירה פנימית. ד"ר גאגין מסביר את קביעתו לפיה ככל הנראה מדובר בתהליך של החלמה מתמשכת וכותב בהמשך דבריו כי " נוכח הזמן שחלף מאז התאונה, התייצבות מצבו כפי שניכר מן הרקע שנמסר ומהיעדר ממצאים אקוטיים באבחון הנוכחי, יש לראות במצבו כיום סופי וקבוע".

            זאת ועוד, הוועדה מציינת בפרק הסיכום והמסקנות כי הקביעה בדו"ח הנוירופסיכולוגי לפיה ישנה הפרעה הסתגלותית עם תמונה דיכאונית חרדתית בצורה מתונה תואמת את ההתרשמות הקלינית.

11.        מקובלת עליי טענת המערער לפיה הוועדה לא נימקה ולא הסבירה את קביעתה לפיה היא מקבלת את ערעורו באופן חלקי. הוועדה לא הסבירה איזה חלק מהערר היא מקבלת ואיזה לא ומדוע, כך שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. הוועדה דנה רק בליקוי אחד של המערער, כך שעולה אי בהירות מהפרוטוקול בנוגע למה הוועדה לא קיבלה.